מלכותית בגבריאל - 02/06/2011

אריאל זמיר, בדיוק כמו הנסיך וויליאם, לקח את אשתו לארוחה מלכותית, בלי 650 אורחים רק הוא והיא

אשתי ואני כמו קייט ו-וויליאם. הם מכירים כבר שבע שנים, גם אנחנו. הם התחתנו בלונדון ואנחנו ליד ראש העין. הבת שלנו רוני, מעריצה גם אותם וגם אותנו (איזו ילדה בת חמש לא מעריצה נסיך ונסיכה ואת ההורים שלה?) מעבר לכך, הם לא הזמינו אותנו לחתונתם, ואנחנו, לא פראיירים, גם לא הזמנו אותם, כך שבגדול אנחנו די דומים. אבל מה? אחרי שוויליאם ענד את הטבעת לקייט, והשניים אמרו כל אחד בתורו "I do", ולאחר שאיש לא הביע את התנגדותו (כמה מפתיע) והארכיבישוף מקנטרברי הכריז על בני הזוג "בעל ואשה", המשיכו השניים לארוחת צהריים בהשתתפות 650 בני אדם. וואלה, אני יכול רק לדמיין מה הוגש שם באותה סעודה מלכותית, בזהירות אומר רק שאני מניח שזה היה יותר טוב מהקייטרינג מפתח תקוה. לפחות סבתא שלי לא החליטה לדפוק הופעה בחתונה שלנו עם איזו שמלה צהובה מזעזעת…

בקיצור, כדי שההשוואה בינינו לבינם תהיה מושלמת, היה עלינו למצוא מקום לארוחה מלכותית. אבל סליחה וויל, לכם הבריטים אולי יש בירה וכדורגל (אם נשכח רגע מברצלונה) אבל באוכל –השכנים הצרפתים שלכם לוקחים אתכם בענק. לכן החלטנו לוותר על התענוג של אוכל אנגלי ולצאת למסעדת גורמה צרפתית כשרה – גבריאל.

גבריאל ממוקמת בלב איזור הבילויים של ירושלים, ותל-אביבים שיגיעו בשעות הערב ירגישו בבית – קשה למצוא חניה. אבל מרגע שנכנסנו למסעדה, המולת הרחוב נשארה בחוץ ואווירה שקטה, יוקרתית ורומנטית עטפה אותנו.

התיישבנו בשולחן פינתי ולאור הנר שדלק על השולחן הוגשו לנו לחם הבית ושלישיית סלטי פתיחה. ראוי לציון סלט הגזר ברוטב צ'ילי מתקתק שבהחלט גירה את בלוטות הטעם והעלה את הציפיות לקראת שאר הארוחה. המלצר, שהפגין לאורך כל הערב רמת שירות מהגבוהות ביותר, מילא את כוסותינו לאורך כל הערב.

אילת פתחה במנה צבעונית ויפהפיה – טרטר טונה אדומה על גוואקמולי [69 שח]. בשר הטונה הושרה במרינדה של בלסמי ושמן זית, מה שמאוד ריכך אותו והיטיב עימו.

אני בחרתי להתנסות בדבר שטרם טעמתי והזמנתי שקדי עגל [69 שח]. מסתבר שההימור היה מוצלח ביותר! שקדי העגל הגיעו צרובים קלות על הגריל עם מעטפת פריכה שסגרה על בשר נימוח ובעל מרקם מאוד מיוחד. הם הוגשו על מצע קרם תפו"א ברוטב פלפלת וקונפי שום. פשוט תענוג, לא נעים להגיד אבל שכשסיימתי, הצלחת היתה נקייה כמו חדשה.

בעודנו מעלעלים בתפריט, מלצר זריז גרף את הפירורים מהמפה, שחס וחלילה לא ישארו פירורים מהמנה הראשונה במהלך העיקרית. (ברור, גם בבית אנחנו עושים ככה). פתאום, בלי שבכלל ביקשנו, הונחו על שולחננו צמד סורבה לימונענע מרעננים on the house, סתם לשם הרענון.

לאחר התלבטות, הזמינה האשה ורד הצלע (הרי גם לקייט היו ורדים)– אנטריקוט צלוי ברוטב וויסקי וציר בקר (145 ₪). הסטייק היה עדין באופן יוצא דופן וזיהינו בו טעמים של טימין, פלפל ושום.

לעצמי הזמנתי את אחת ממנות הדגל של המסעדה, מנה שנקראת וולינגטון (188 ₪). באופן מפתיע מככבת המנה הזו במטבח הצרפתי למרות שהיא קרויה על שם הלורד וולינגטון הבריטי. אותו וולינגטון הוא זה שהביס את הצבא הצרפתי בהנהגתו של הקיסר נפוליאון בקרב ווטרלו. כנראה שכשזה מגיע לאוכל – אם הוא משובח, הצרפתים יקחו אותו גם אם הוא מגיע מהאוייב. לא אלאה אתכם בכל הסיפור איך הטבח של הלורד המציא את המנה הזו, רק אגיד שזה משהו שחייבים לטעום לפחות פעם בחיים. על פלטה שחורה ומרשימה שמשרה תחושה של גחלת לוחשת הגיע הר (טוב, אולי גבעה). כשפתחנו את המעטפת הדקיקה של בצק העלים, פרצו ועלו אדים מהבילים. בתוך הר הגעש גילינו נתח פילה בקר ואסקלופ כבד אווז. הכל הונח על מצע פטריות ברוטב פורט. אמנות השילוב שמיימית ונתח הבקר ספג מטעמו ומריחו של כבד האווז.

לאחר שקצת נחנו ונהנינו מהמוזיקה השקטה ומהעיצוב הרומנטי, הזמנו סופלה שוקולד (38 ₪), לצד כדור סורבה וניל משובח ונגיעות של רטבים שונים, הוא הגיע אפוי מבחוץ ונוזלי מבפנים. קייט, סליחה אילת, התמוגגה. עם הקינוח, שוב on the house, הגיעו 2 כוסות יין מוסקטו לבן מבעבע עם דובדבן קטן בתוכן.

חיפשנו ארוחה מלכותית ומצאנו. גבריאל היא מסעדה כשרה שמשלבת פיוז'ן צרפתי עם אותנטי ישראלי, ועומדת בכבוד בסטנדרטים הגבוהים ביותר. הן מבחינת השירות המקצועי והאדיב והן מבחינת האוכל והתפריט שכבר במשך שש שנים מתחדש ומתחלף כל עונה. וויל וקייט יגורו בארמון, יום יבוא ומן הסתם יהיו מלך ומלכה, אבל לנו יש את ירושלים ועם מסעדות כאלה – מי צריך יותר?

עכבר כל העיר ירושלים / רפרם חדד - 01/07/2005

המלאך גבריאל, זה שהודיע למריה על כל העסק עם ישו ("תראי, בדקנו את זה שם למעלה ומסתבר שיש לך בן"), מעטר את שמה של מסעדה צרפתית חדשה ברחוב בן שטח, שמסתמן כאזור הצרפתי של העיר, בין האימפריה של קבלייר לכשרה של לה-גוטה, מול קטיו הותיקה וליד טרה – כולן צרפתיות שמגדירות את עצמן כמסעדות גורמה.

גבריאל, מסעדה כשרה, מנוהלת ע"י דדי חיון וזוהר כהן, דמויות ותיקות בסצינת המסעדות הירושלמית (חיון הספיק לעבור בג'אקסי, בלוגאר, בפיתויים ובדולפין ים הסמוכה).המסעדה מעוצבת במה בנקרא במחוזותינו סטייל צרפתי. על כל שולחן עומד בקבוק מוכן של יין גמלא, ואת המדרגות לקומה שהניה מלמאים יינות בוטיק מובחרים. ריהוט העץ הכבד הובא מאיטליה, והכבאות הנוחים תורמים לתחושה המהודרת. בין המנות בגבריאל ניתן למצוא צרפתיות קלאסיות, כמו טורנדו רוסיני עם אסקלופ כבד אווז, נתח כבד אווז ברוטב תמרים, צימוקים ופיסטוק חלבי (חברים מהמאבק נגד פיטום אווזים, הנה לכם מוקד נוח וממוקד פעולה – רחוב בן שטח על צרפתיותיו – יש כאן הרבה כבד אווז), וגם השפעות יתר ישראליות, או פיוז'ן אירופי, כמו רביולי וסלטים מקומיים.
הסיפור על הקולונל הצרפתי דה-קאסטרי רודף התענוגות, שכינה את כל מוצבי הצבא הצרפתי בוויטנם בשמות של אהובותיו – גבריאל, נטשה, דימיניק ודניאל – עוד מהדהד בראשי. לדברי חיון, השם גבריאל לא נבחר דווקא בשל הקונוטציה הצרפתית, אף שהלוגו של המסעדה מעוטר בפנים חצי גלויות של אשה צרפתייה למראה. "רצינו שם פחות טרנדי, משהו פשוט, מהמקורות שלנו", הוא מסביר.

בגבריאל מצהירים על תפריט שמשתנה בכל יום, ומבטיחים שתי מנות ראשונות ושתי עיקריות כספיישלים יומיים. בעתיד הקרוב מתכננים במסעדה לפתוח במסורת של קבלת שבת עם הופעהמוסיקלית מדי שישי.
כדי להשלים את הטרנד הדואלי של בר מסעדה בחרו בגבריאל להשקיע גם בבר, שנמצא בקומה השנייה. העסקיות, בסכומים שנעים בין 41 ל-68 שקל, מוגשות עד 17:30, והן כוללות מנה ראשונה ומנה עיקרית.

עיתון ירושלים - 01/07/2005

נתח הסינטה נפרס לפרוסות דקות ומלבניות. משני צדי הבשר נוצקו שלוליות ארגמניות של רוטב שזיפים ביין פורת, והכל יחד נראה כמו פרפר גדול ואדמדם שנח על הצלחת. גבריאל, הצרפתית הכשרה החדשה, מצליחה לרגש בכל המנות.

התהפוכות שעברו על החלל המקורה בבניין העתיק שברחוב בן שטח יכולות ללמד אותנו פרק מאלף בתולדות המסעדנות בעירנו. לפני יותר מעשור נפתחה בחלל זה מסעדת גראפה, כחלק ממתחם המסעדות המתפתח בנחלת שבעה. גראפה, על שמו של יין השרף האיטלקי הנודע, פעלה בהצלחה שנים אחדות והציעה תפריט איטלקי-צרפתי לקהל צעיר שחיפש אוכל מתוחכם. בימי האינתיפאדה הקשים נסגרה המסעדה כמו מקומות אחרים שלא עמדו במצוקה. אחירה נפתחה במקום מסעדת ריסקולי, על שם ברון היין האיטלקי הנודע. בשל צוק העתים וסכסוך בין הבעלים פינה הברון ריסקולי את מקומו לטובת המסעדה גאלה, שנודעה בעסקיות הצהריים המשובחות שלה. לאחר שבעלי גאלה החליטו שכדאי להם לנוע למקום גדול יותר ופתחו בתחילת הרחוב את מסעדת טרה, נותר החלל רב התהפוכות בולט בריקנותו על רקע שלל המסעדות המקיפות את משולש הרחובות שלומציון, בן שטח והסורג.
לאחר השפל הכלכלי ומועקות האינתיפאדה, נראה כאילו שוב שוטף את העיר גל של עליצות ושמחת חיים. אבל נדמה שקהל המבלים משתנה: חילונים רבים עוזבים את העיר, האוכלוסייה הדתית מתרבה ועיר מתמלאת בבליינים שומרי כשרות שיודעים להעריך אוכל טוב וגם תרבות היין המתפתחת אינה זרה להם. חלקם תיירים אמידים הפוקדים את העיר, אחרים הם צעירים מירושלים ומהישובים הדתייים בסביבה היוצאים לבלות בעיר הגדולה. מסעדות רבות מתאימות את עצמן לקהל הזה, וחלקן אף חוזרות בתשובה, ממירות תפריט טרף בתעודת כשרות וסוגרות את שעריהן בשבת.
החלל ברחוב בן שטח לא נותר זמן רב בשיממונו ולאחרונה נפתחה בו מסעדה חדשה. השלט הכהה בחזית מכריז באותיות לטיניות על השם 'גבריאל' (בב' דגושה), ומאחורי הכותרת נראית דמות נשית יפה כאילו מבליחה מבעד לצללים האפלים לאמור: לא גבריאל זכר יש כאן בב' רפה אלא גבריאל אשה בבית דגושה, ששמה נהגה כדרך הצרפתים, הנוהגים לתת שמות עבריים גבריים לנשותיהם הענוגות, כדוגמת עמנואל הזכורה לטוב.
שותפתי לארוחה, אשה ששום דבר הקשור בכשרות מחד ובהנאות החיים מאידך אינו זר לה, שמחה לראות שהמקום גדוש בקהל חובשי כיפות גם בשעת צהריים. נראה שהמקום שופץ שוב לקראת הפתיחה המחודשת, והתפריט – כפי שמרמז השם – הוא אכן בסגנון צרפתי. הארוחה העסקית כוללת מנה ראשונה ומנה עיקרית הניתנות לבחירה. מחיר הארוחה הוא כמחיר המנה העיקרית, בין 50 ל-75 שקל.
שותפתי לארוחה, שמקפידה מלבד על כשרות ואוכל משובח גם על דקיקות גיזרתה, בחרה לפתוח בסלט ירוק ולהזמין פילה דניס כמנה עיקרית. אני בחרתי במנות בעלות שם יומרני יותר כמו סלסילת בצק פילו במילוי ירקות מוקפצים לפתיחה, ונתח סינטה על מצע השף ברוטב שזיפים ויין פורת כמנה עיקרית. לברכת 'המוציא' קיבלנו שלוש לחמניות עגולות, קטנות וטעימות, שלוו בפנכת קרם חצילים.
לאחר המתנה קצרה באמת הוגשו לנו המנות הראשונות. סלסילת הפילו שלי התגלתה כעלה בצק שטוגן בצורת קערית ומלא בנתחי ירקות מוקפצים. זו היתה מנה נחמד הלמראה, טעימה וקלה, ורכותם של הירקות המוקפצים ברוטב התערבבה בפריכותו של עלה הבצק שסביבם. הסלט הירוק שקיבלה עמיתתי היה שונה מהמקובל: לא שפע עלי חסה ברוטב ויניגרט כמקובל אלא נתחי ירקות ירוקים בתוספת פלחי תפוח עץ וחצאי עגבניות שרי. שותפתי היתה מרוצה ממנו בעליל.
מי דלאחר שסיימנו את מנות הפתיחה הוגשו לנו המנות העיקריות, בתזמון נאה. ראשונה הוגשה מנת פילה הדניס. נתחי הדג הצלויים היו מסודרים לתלפיות על הצלחת ולצם תל של פירה שנהבי. עמיתתי ציינה לחיוב את ההגשה הנאה, ומיד אחר כך את טעמו הטוב של האוכל. לאחר מכן הגיעה המנה שלי שכללה נתח סינטה מאורך שנצלה בדרגת מדיום כפי שביקשתי, נפרס לפרוסות דקות ומלבניות וסודר לאורכו של 'מצע השף' שהתגלה כאותו פירה שנהבי. משני צדי השר נוצרו שלוליות ארגמניות של רוטב שזיפים ביין פורת (שהוא יין הפורט בגירסתו הכשרה), והכל יחד נראה כמו פרפר גדול ואדמדם שנח על הצלחת. נתח הסינטה היה בשרני וטעים מאוד ורוטב השזיפים – בטעמו החמצמץ-מתקתק העמוק – אף היטיב עמו עוד יותר. החלקתי את הארוחה לדרכה בעזרת כוס קברנה סובניון של יקבי הגולן, בעוד חברתי לשולחן הסתפקה בפחית קולה דיאטטית.
כטוב לבנו באוכל החלטנו לא לוותר הפעם על קינוחים. אני הזמנתי מנת אגסים ביין אדום ולבן ושכנתי לצלחת בחרה בסופלה שוקולד, כדי לתת קונטרה לקולה הדיאטטית. האגסים, שהוגשו עם כדור סורבה קוקוס, לא ביישו ברמתם את הארוחה, ולקולגה הספיקה טעימה קלה בלבד מסופלה השוקולד כדי להכריז עליו כדבר הטעים ביותר שבא אל פיה לאחרונה. מחיר הארוחה כולה הסתכם ב-189 שקל והיה שווה כל שקל שלה.

Restaurants-in-israel.co.il / Yuval Blavnekovsky

“My girlfriend ordered the tender and melt in your mouth veal filet medallions. I ordered the tornadoes rossini – a piece of filet mignon topped with a slice of goose liver…” Yuval Blavnekovsky and date are warmed by candlelight at Gavriel, a gourmet restaurant in Jerusalem.

 The cold Jerusalem night encouraged us inside, into the warm entrance hall of Gavriel. The restaurant is located on a picturesque alley off Ben Shetach Street, where remnants of stone arcs and ancient structures can be seen alongside the red-brown brick, giving the restaurant a truly authentic Jerusalem look. The menu at Gavriel is composed of well-known combination of French food with dishes and components typical of the Mediterranean kitchen.

As is fitting for a fancy restaurant, the wine department at Gavriel is certainly not neglected. The restaurant has its own wine cellar of fine wines, which are offered to customers at fairly reasonable prices.

The sharp eye will be directed to a few wine cellar pearls – a few bottles that are hard to get today, like a dessert wine called ‘Or’ from Tzora Winery in the Judean hills.

The wine we were poured was the restaurant’s wine of the month, a cabernet sauvignon by Barkan Winery from the fine Altitude Series. A restaurant that chooses a wine of this level as their wine of the month and serves it by the glass and bottle at such attractive prices is owed some major credit. With the wine came house bread and a selection of amazing dips including a bittersweet black olive spread and a char-grilled eggplant paste.

For a starter we got an outstanding veal carpaccio. The splendid display of brown aged beef slices sliced oh-so-thin didn’t disappoint. The conventional sauce, made of quality olive oil and balsamic vinegar, was upgraded with fresh crushed tomatoes. This Mediterranean twist to the classic European dish, so well known in Italy, was simply perfect. Alongside we got a clearly Mediterranean dish of roasted eggplant with green tehina with a European twist – the kitchen at Gavriel served the dish with cubes of beef filet ad roasted peppers. Both the dishes were excellent and promised great things to come with the main dishes.

The creativity in Gavriel’s kitchen expresses itself mainly in the starters. The main dishes are more closely based in classic French tradition – specifically, high quality beef dishes. My girlfriend ordered the tender and melt in your mouth veal filet medallions. I ordered the tornadoes rossini – a piece of filet mignon topped with a slice of goose liver. We are talking about full and utter corruption here – two pieces of high quality meat served as a tower upon which a rich and thick red wine sauce was generously poured. A wonderful dish, combining the melt in your mouth texture of goose liver with a medium-rate piece of filet mignon. Both main dishes were classic and great. The raw ingredients used at Gavriel didn’t disappoint.

To finish, we enjoyed a dessert of ice cream served on a bed of spun halva and two nice crisp cinnamon Danish sticks, which went nicely with the ice cream.

The service at Gavriel is also top quality, polite and just the right level of attentive. This is an expensive Jerusalem restaurant, in an amazing location suited to romantic dinners or important family celebrations. This is a great option for excellent food with a European atmosphere in the city centre.

Gavriel
7 Ben Shetach, Jerusalem

Restaurants-in-israel.co.il / Yuval Blavnekovsky

“I was more than prepared for the mains. I ordered a grilled cut of entrecote in beef stock and whiskey sauce, while my partner ordered an osso bucco stew of meat and root vegetables – and she even made me promise to share it with her…” Yuval Blanchovsky returns to Gabriel in Jerusalem.

 For a gluttonous food lover like myself, a return visit to a restaurant is practically punishment when every night before bed I take stock of my accomplishments, considering all the new tastes I succeeding in encountering that day. On the other hand, my partner was so enthused about our last visit to the romantic Gabriel that I knew I was holding the winning card in my hand; one which would also give me the chance to get to know Gabriel’s atmosphere and kitchen on a deeper level.

And so we found ourselves once again walking down a Jerusalem street towards Gabriel. Despite being a regular day in the middle of the week, the restaurant was almost totally full. We decided, unlike last time, to choose the dishes ourselves and not ask the waiter for a recommendation. The wines offered by the glass were nice, and those interested in a bottle will enjoy the restaurant’s amazing wine cellar.

For a starter my partner ordered the sautéed chicken livers in cassis and fig sauce. The livers were served with halved figs and a thick sweet sauce. They were super soft, cooked properly and the sauce enriched their flavour. This dish belongs to the section of the menu called ‘A moment before the main’, differentiating it from the starters, and including a side dish. My partner, though thrilled with the dish, pleaded with me to help her so she could save room for the main, so I, with more than ample experience in this department, skipped the warm house bread and the excellent dips in order to lend a hand. For my starter I ordered the sea-fish ceviche – a lovely and light dish spread out over a large white plate with a few decretory vegetables. The white wine I ordered complemented the first course, making for an utterly satisfying experience.

I was more than prepared for the mains. No small challenge awaited me here: I ordered a grilled cut of entrecote in beef stock and whiskey sauce, while my partner ordered an osso bucco stew of meat and root vegetables – and she even made me promise to share it with her. When I am served good meat I immediately feel like I need no evidence to prove that man is not a vegetarian animal. The entrecote was done as I requested – medium, and the meat was tender, as one would expect of meat that has evidently been properly aged before being placed on the grill. The whiskey and beef stock sauce added wonderful aromas, but didn’t really tamper with the taste of the quality meat. After a few glorious bites I skipped to my partner’s dish, a classic osso bucco made from the back section. The meat was soft and succulent, falling easily from the bone. This is a great main dish offering a bit of everything – vegetables and meat with good red wine.

The dessert menu at Gabriel changes from visit to visit, and this time, just as the last, the desserts didn’t disappoint. We accompanied them with a cup of espresso, which was also strong and great quality. But best of all was the elegant atmosphere and the amazing service. Like a truly great restaurant, Gabriel proves enjoyment only increases with each visit.